פסק-דין בתיק דמ"ש 5382-10

1.         התובע שימש כעוזר נהג אצל הנתבעת העוסקת בשיווק של מוצרי בשר. התובע החל עבודתו בחודש 10/06. התובע נפגע בידו במהלך עבודתו ביום 30.3.08. לתובע ניתנו מספר ימי מחלה.

2.         בתביעה שבפנינו שמתנהלת בדיון מהיר, מבקש התובע לקבל פיצוי פיטורים, תשלום חלף הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, ודמי הבראה.

3.         לטענת התובע הוא נדרש לשוב לעבודה תוך כדי תקופת מחלתו. כשראה שאינו יכול לבצע את העבודה בשל הפגיעה בידו  נאמר לו על ידי מנהל הנתבעת ללכת הביתה (להלן המפגש הראשון). לאחר כמה ימים בשנית כדי לקחת את שכרו וביקש לשוב לעבודה אך הוא סורב (להלן המפגש השני). לנוכח זאת זכאי הוא לקבל פיצוי פיטורים ותשלום חלף הודעה מוקדמת. לטענתו זכאי הוא לפדיון חופשה ואף לדמי הבראה שלא שולמו לו.

4.         לטענת הנתבעת התובע שב לעבודה בתחילת חודש אפריל ועזב באמצע יום העבודה לאחר מספר ימים שב (המפגש השני) עם מכתב מעורך דינו שמועיד על סיום עבודתו. בנסיבות אלה הוא אינו זכאי לפיצוי פיטורים ואף לא להודעה מוקדמת. באשר לחופשה הוא קיבל במהלך תקופת עבודתו 21 ימי חופשה בשכר שהם למעלה מימי החופשה להם היה זכאי. באשר לדמי הבראה הרי שאלה לא שולמו לו והוא זכאי לקבלם בהתייחס לתקופת עבודתו. יחד עם זאת בחודש ינואר 2008 קיבל התובע הלוואה של 8,500 ש"ח שלא הוחזרה. לפיכך יש לקזז את זכותו לדמי הבראה כנגד ההלוואה שסכומה עולה על יתרת דמי ההבראה להם הוא זכאי. ענין ההלוואה הוכחש לחלוטין על ידי התובע.

5.         בפנינו העידו  התובע ומטעמו מר זיד עבידאת. מטעם הנתבעת העידו שלושה: מר יגאל חמוי, מר דאוד אבו סנינה, ומר משה חוג'ה. לאחר הדיון הגישו הצדדים סיכומים.

הכרעה:

6.         נקדים ונאמר כי עדותם של עדי הנתבעת עשתה עלינו רושם מהימן, ואנו מעדיפים את עדותם על פני עדותו של התובע והעד מטעמו.

7.         נציין כי בין גרסת התובע לעד מטעמו מר עבידאת ישנן סתירות. כך למשל ציין התובע כי חזר לעבוד לאחר מספר ימים "המפגש הראשון" (על אף הכאבים שהיו לו בידו) יצא לחלוקה עם נהג המשאית, אך הוא הפסיק את העבודה במהלך היום, במרכז העיר  ונסע לביתו (פרוט' עמ' 6 ש' 29,32).

לעומת זאת העד מטעמו מר עבידאת טען כי שהגיע התובע לעבודה (המפגש הראשון) נאמר לו על ידי יגאל  חמוי להתחיל לעבוד והתובע אמר לו שהוא לא יכול ואז יגאל אמר לו תוריד את התחבושת או שתלך לבית. כיון שלא היה יכול היה לעבוד אמר ליגאל שאינו יכול לעבוד ואז יגאל אמר לו תלך הביתה (פרוט' עמ' 2 ש' 3-8). התובע אפוא כלל לא החל לעבוד לפי עדות עבידאת. לעומתו התובע טען שהחל לעבוד ונסע עם הנהג אך הפסיק באמצע היום.

אף בענין כרטיס הנוכחות ישנה סתירה בין עדותו של התובע לבין עדותו של מר עבידאת. לטענת התובע בחלק מהימים לא החתימו כרטיס נוכחות, הואיל והחלו את העבודה לפני שפתחו את המקום בו ניתן היה להחתים את כרטיס הנוכחות. גרסה זו אינה מתיישבת עם הדברים שמסר מר עבידאת ולפיהם החתימו כרטיס כל יום. כאשר החלו מוקדם יותר והמקום לא היה פתוח עדין היו מחתימים את הכרטיס מאוחר יותר, כשהיו פותחים (פרוט' עמ' 3 ש' 14,18). בענין זה נציין כי אף עדותם של מר חמוי מר אבו סנינה ומר חוג'ה תומכות  בדברים שמסר עבידאת ולפיהם העובדים נדרשו והחתימו כרטיס כל יום.

8.         כאמור עדותו של מר חמוי כמו גם מר חוג'ה ומר אבו סנינה עשו עלינו רושם מהימן. מעדותו של אבו סנינה עולה כי התובע חזר לעבודה (המפגש הראשון) והצטרף אליו ליום עבודה, כעוזר נהג והם החלו בחלוקה. העיד מר אבו סנינה :" אני מעמיס...  היה היד שלו כואבת הוא בא עם תחבושת. אמרו לו אם אתה יכול לעבוד עלה איתי נקודה שתיים ואמר שכואבת לו היד ולא יכול להמשיך... בנסיעה הוא אמר לי שהיד שלו כואבת ואמרו לו מה המצב נראה אותך ואמרו לו לצאת לחלוקה קטנה" (פרוט' עמ' 14 ש' 8-12). בהמשך הדברים הוא נשאל מה קרה בחלוקה בתוך העיר והשיב: " עזרתי לו, הבנתי שיש לו בעיה עם היד. הגענו לבית מלון אמר לי שלא יכול להמשיך להתראות. והלך" (פרוט' עמ' 14 ש' 21-23). מר חמוי כמו גם מר חוג'ה  נשאלו האם נכון שהתובע ביקש שלא לעבוד באותו היום  והם כפו עליו לעבוד ושניהם הכחישו זאת בתוקף. המסקנה העולה מהדברים שאכן התובע שנפגע מספר ימים קודם לכן התלונן על כאב בידו, ועזב את העבודה. במעשה זה לא היינו רואים זניחת העבודה הואיל והפסקת העבודה נעשתה בשל הכאב ביד. לא נדרוש מעובד לעבוד כשיש לו כאבים בידו.

9.         ימים מספר לאחר מכן שב התובע למשרדי הנתבעת כדי לקבל את שכר חודש מרץ 2008 (המפגש השני).  לדבריו היה זה ביום 10.4.08 או בסמוך לו. באותו מעמד מסר לנתבעת את המכתב של עו"ד מיעארי בא כוחו נספח ה' 1 לכתב התביעה. מכתב זה נושא תאריך 8.4.08. במכתב זה מבקש התובע לקבל פיצוי פיטורים. במכתב זה נרשם כי התובע פוטר על ידי הנתבעת על רקע התאונה מיום 30.3.08. כאמור גרסתו של התובע היתה שהתייצב מספר ימים קודם לכן (המפגש הראשון) והחל לעבוד אך הפסיק מיוזמתו לאור הכאב בידו. לא שוכנענו כי התובע פוטר במפגש הראשון ואף לא במפגש השני. המכתב נספח ה' 1 אותו מסר במפגש השני הביא למעשה את יחסי העבודה לסיום. מסירת המכתב באותו מעמד במפגש השני, מיד לאחר קבלת משכורת חודש מרץ, קטעה למעשה את יחסי העבודה בין הצדדים. לא נוכל לומר כי  שוכנענו שהתובע פוטר. טענת התובע שפוטר אינה מתיישבת עם הראיות שכאמור הובאו לעיל. גרסת הנתבעת לפיה מספר ימים קודם לכן (המפגש הראשון) החל התובע את העבודה והפסיק במהלך היום מקובלת עלינו. דברי התובע כאילו (במפגש השני) ביום 10.4.08 ביקש לשוב לעבודה ונאמר לו על ידי יגאל חמוי שלא מוכנים לקבלו, אינה מהימנה עלינו. יש לזכור כי באותה עת החזיק באמתחתו את מכתבו של עו"ד מיעארי שנושא תאריך 8.4.08 ובו כתב עו"ד מיעארי כי יחסי העבודה, הסתיימו בפיטוריו של התובע, מה שבודאי לא היה נכון, אותה עת. לנוכח זאת אנו קובעים כי לא הוכח שהתובע פוטר נהפוך הוא. למעשה סיום העבודה נעשה ביוזמת התובע - בהגשת מכתבו  של עו"ד מיעארי (נספח ה' 1) למר יגאל חמוי.

            לאור האמור התביעה לפיצוי פיטורים ולתשלום חלף הודעה מוקדמת נדחות.

10.        באשר לפדיון החופשה הרי שמהתלושים עולה כי התובע עבד כעובד עם שכר חודשי קבוע בסך 4400 ש"ח. שכר זה השתלם מידי חודש בחודשו כעולה מת/1. מדוחות הנוכחות (נ/1) עולה כי התובע נעדר במהלך התקופה 21 ימים. ניתן לראות כי השכר ששולם לו מידי חודש בחודשו היה שכר מלא, אף בחודשים שבהם נעדר בחלק מהימים. לנוכח זאת ברור כי התובע מימש 21 ימי חופשה שעליהם קיבל שכר (זאת בנוסף לימי חג, עליהם שולם לו השכר בהיותו עובד עם משכורת חודשית קבועה). בשים לב לתקופת עבודתו ולהיקף עבודתו בהיותו עובד חודשי הרי שמספר הימים שמימש, עולה על מספר ימי החופשה להם היה זכאי. לנוכח זאת תביעתו לפדיון חופשה נדחית.

11.        באשר לדמי הבראה הרי שהנתבעת הודתה כי התובע זכאי לדמי הבראה בגין תקופת עבודתו בסכום של 2544 ש"ח. התובע תבע 3200 ש"ח. בענין זה טענה הנתבעת טענת קיזוז כנגד ההלוואה שלווה התובע ולא השיב לה.

12.        באשר להלוואה הרי שבענין זה העיד מר יגאל חמוי כי הלווה לתובע 8,500 ש"ח במזומן. מדובר בהלוואה שניתנה ביום 24.1.08 על ידו  כעולה מהמסמך נ/4 . בענין זה טען ב"כ התובע כי לא יתכן שניתנה הלוואה בסכום כה גבוה מבלי שהתובע חתם על אישור וקבלה מבלי שנעשה הסכם מפורש באשר להלוואה. מר חמוי העיד , עדות שעשתה עלינו רושם מהימן כי כך הוא נוהג לפעול בעסקו והוא מלווה לעובדיו כספים ורושם את הדבר ברשימותיו מבלי להחתים את העובדים כיוון שיש לו עימם יחסי אימון. מסמך נ/4 הינו הרישומים שערך עם מתן ההלוואה לתובע. אילו היה יודע שהתובע מבקש לא לשוב עוד לעבודה ביום 10.4.08, (במפגש השני) עת בא לקבל את משכורת חודש מרץ, לא היה משלם לו את המשכורת, אלא קודם כל מנכה את ההלוואה . כיוון שמסר את המשכורת, לפני שקיבל את המעטפה ובה מכתבו של עוה"ד מיעארי, לא יכול היה לנכות את גובה ההלוואה. בענין זה הראה מר חמוי כי אף לעובדים אחרים, הלווה באותו אופן כעולה מהמסמכים נ/2 ,נ/3 , נ/5. דבריו אלה של מר חמוי נתמכו למעשה אף בעדותו של מר אבו סנינה, שהעיד שאף הוא  קיבל הלוואה שנים מספר קודם בסכום של 5,000 ש"ח עת משכורתו היתה 2,500 ש"ח. נכון אומנם שכשמדובר בהלוואה גדולה יותר שקיבל מר אבו סנינה, בסך 100 אלף ש"ח, הרי שהוא הוחתם על הלוואה זו. הוסבר לנו שמדובר בהלוואה בסכום כה גבוה, אזי מחתימים את העובדים בשונה מהלוואה בסכום נמוך יותר. כאמור עדותו של מר חמוי עשתה עלינו רושם מהימן עדותו נתמכת בעדותו של מר אבו סנינה ואף בעדותו של מר חוג'ה שהעיד שאף הוא נטל הלוואות מהנתבעת. אנו קובעים אפוא כי התובע קיבל הלוואה בחודש ינואר 2008 בסך 8500 ש"ח ולא השיבה לנתבעת. לנוכח העובדה שהועלתה טענת קיזוז וסכום ההלוואה שצריך להחזיר עולה על סכום דמי ההבראה, להם זכאי התובע, הרי שלא נותרה יתרה לזכות התובע. נציין כי בנסיבות המתוארות לעיל התובע למעשה התפטר ולכן היה צריך לתת הודעה מוקדמת. הואיל ולא נתן הודעה כזו, רשאית היתה הנתבעת לקזז אף את דמי ההבראה, אף מסכום ההודעה המוקדמת.

            יש לזכור כי לא הוגשה תביעה שכנגד, אלא הועלתה טענת קיזוז בלבד ובנסיבות אלה אין מקום להמשיך לענות בענין.

13.        לנוכח כל האמור התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 4000 ש"ח תוך 30 יום מהיום.

            ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום.